שלום, אורח

• כניסה
• הרשם

• פרסם מאמר

קטגוריות

• אומנ ות
• אינ טרנ ט ומחשבים
• אקטואליה
• בית
• בריאות וכושר
• דת ואמונ ה
• חוק ומשפט
• חינ וכ ולימודים
• יחסים ומשפחה
• ילדים
• כללי
• מדע וטכנ ולוגיה
• מוזיקה
• נ דל"ן ובנ יה
• ספורט
• עסקים וכלכלה
• רוחנ יות
• רכב
• שיפור עצמי
• שירותים עסקיים
• תרבות הפנ אי

מציאות רוחנ ית נ צחית

פורסם בתאריך 02/04/2014 ע"י "מודעות" מרכז ללימוד קבלה ופנ ימיות ה בקטגוריה רוחנ יות | צפיות: 1872 | התחבר לדירוג המאמר

תגיות המאמר: פרשה, פרשת שבוע, רוחנ יות, זוהר, קבלה, משכן, נ ר תמיד, נ ר, אור, כהן, כהונ ה, קידוש, ציווי, צו, פנ ימיות, חסידות, חיבור, ביטול, קללה, תפקיד, קטנ ות, גדלות, הארה, נ שים, שליטה, שמש, נ פילה, עליה, משיכה, מבול, כח, התעוררות, לב, תורה, תיקון, תשובה, מנ ורה, נ צח, שפע

פתיחה
בפרשה הקודמת למד× ו על התרומה שהביאו ב× י ישראל לב× יית המשכן ועל הוראות ב× יית המשכן. בפרשה שלפ× י× ו יש מספר ע× יי× ים: העלאת × ר התמיד במשכן, מי× ויו של אהרון לכהו× ה גדולה ופרטי עשיית המלבושים של הכהן, עשיית האורים ותומים של הכהן הגדול, תהליכ קידושם של אהרון וב× יו, וב× יית מזבח הקטורת.
הפרשה פותחת במילים, "וÖ°אÖ·תÖ¼Ö¸ה תÖ¼Ö°צÖ·וÖ¼Ö¶ה אÖ¶ת-בÖ¼Ö°× Öµי יÖ´שְׂרÖ¸אÖµל, וÖ°יÖ´קÖ°חוÖ¼ אÖµלÖ¶יכÖ¸ שֶׁמÖ¶ן זÖ·יÖ´ת זÖ¸כÖ° כÖ¼Ö¸תÖ´ית לÖ·מÖ¼Ö¸אוÖ¹ר: לÖ°הÖ·עÖ²לÖ¹ת × Öµר, תÖ¼Ö¸מÖ´יד". למרות שכל ע× יין הדלקת ה× רות במ× ורת המשכן, תאמר בפרשת בהעלותכ, כאן × ית× ת למשה הוראה מוקדמת, שהוא יהיה זה שיצוה על ככ. לכן × אמר "ואתה תצוה", בלשון עתיד, ובכל זאת, למה צריכ פעמיים לעסוק בכל הע× יין הזה? × × סה לראות מה החשיבות של להודיע למשה בטרם הציווי על הציווי. מה הפרשה הזאת מלמדת אות× ו על משה רב× ו? וכמובן מה יש ל× ו ללמוד מזה על דרכ העבודה של× ו?
גם המילה "תצוה" דורשת התעמקות. בדור של× ו, לשון ציווי × תפס לעיתים כמשהו מאיים, משהו ששווה להתרחק ממ× ו. אבל מוכרחים להבין את הפ× ימיות של המילה. "אור החיים" הקדוש אומר, "תצוה" זה מלשון התחברות, "צוותא", ו× אמר כאן למשה, אתה תתחבר עם ב× י ישראל. בהמשכ × ראה איכ זה קשור לעבודה של משה רב× ו.

השם משה לא בפרשה
פרשת "תצוה" חריגה במובן שמאז לידתו של משה רב× ו בתחילת חומש "שמות", היא היחידה בה לא מוזכר שמו של משה. במדרש מסבירים את זה מהסיבה שבזמן שחטאו ב× י ישראל בעגל והקב"ה רצה לכלותם, אמר משה, "וÖ°עÖ·תÖ¼Ö¸ה, אÖ´ם-תÖ¼Ö´שָּׂא חÖ·טÖ¼Ö¸אתÖ¸ם; וÖ°אÖ´ם-אÖ·יÖ´ן--מÖ°חÖµ× Ö´י × Ö¸א, מÖ´סÖ¼Ö´פÖ°רÖ°כÖ¸ אÖ²שֶׁר כÖ¼Ö¸תÖ¸בÖ°תÖ¼Ö¸" (שמות ל"ב ל"ב). ברגע שמשה הוציא את המילה, מח× י, הובטח שיתקיים הדבר. קללת חכם תופסת אפילו אם באה על חי× ם. בספר "ישמח משה" יש אזהרה שאסור לבן אדם לקלל את עצמו אפילו על ת× אי. כמו להגיד אם משהו מסוים לא יקרה, תבלע אותי האדמה. כי יש ממו× ה בשמיים שעומד ומצפה לשמוע מפי האדם שמקלל עצמו ומיד מקיים את קללתו. על זה אמר דוד המלכ, "אÖ¶שְׁמÖ°רÖ¸ה דÖ°רÖ¸כÖ·י, מÖµחÖ²טוÖ¹א בÖ´לÖ°שׁוÖ¹× Ö´י: אÖ¶שְׁמÖ°רÖ¸ה לÖ°פÖ´י מÖ·חÖ°סוÖ¹ם בÖ¼Ö°עÖ¹ד רÖ¸שָׁע לÖ°× Ö¶גÖ°דÖ¼Ö´י" (תהילים ל"ט, ב). צריכ לשקול היטב את מה שיוצא מפי× ו.

התפקיד של משה
אולם כדי להבין את עומק הע× ין, עלי× ו להתבו× ן בקשר שיש× ו בין פרשת "תצוה" ופרשת "כי תשא". כתוב שהקב"ה אמר למשה, אם אתה אומר, "מח× י × א", אז א× י מוציא את השם שלכ מהפרשה שלי, פרשת "תצוה", ולא מהפרשה שלכ, פרשת "כי תשא", בה מוזכר חטא העגל. מה זה פרשה שלי, פרשה שלכ ולמה דוקא הפרשה שמספרת על חטא העגל היא פרשתו של משה?
הרב שיי× ברגר שליט"א מסביר שראשית צריכ להבין את תפקידו של משה. משה לקח על עצמו "פרויקט" להרים את ראשם של ישראל. משה לקח עם של עבדים ורומם אותם למדרגה של ב× י מלכים. פרשת "כי תשא" פותחת, "כÖ¼Ö´י תÖ´שָּׂא אÖ¶ת-רÖ¹אשׁ בÖ¼Ö°× Öµי-יÖ´שְׂרÖ¸אÖµל, לÖ´פÖ°קÖ»דÖµיהÖ¶ם, וÖ°× Ö¸תÖ°× וÖ¼ אÖ´ישׁ כÖ¼Ö¹פÖ¶ר × Ö·פÖ°שׁוÖ¹ לאלוקים, בÖ¼Ö´פÖ°קÖ¹ד אÖ¹תÖ¸ם; וÖ°לÖ¹א-יÖ´הÖ°יÖ¶ה בÖ¸הÖ¶ם × Ö¶גÖ¶ף, בÖ¼Ö´פÖ°קÖ¹ד אÖ¹תÖ¸ם". כי תשא, תרים את ראשו וקר× ו של ישראל. בפרשת "כי תשא" מתבטאת כל מהות העבודה של משה ולכן × קראת הפרשה של משה. לאחר חטא העגל, אומר משה לקב"ה, "אÖ´ם-תÖ¼Ö´שָּׂא חÖ·טÖ¼Ö¸אתÖ¸ם; וÖ°אÖ´ם-אÖ·יÖ´ן--מÖ°חÖµ× Ö´י × Ö¸א". אם אין מצב שא× י יכול לעשות את העבודה שלי ולזקוף את ראשם, אלא להפכ, אתה רוצה לגזור עליהם גזרות של כליה, אז מח× י × א מספרכ. אומר הרב שיי× ברגר שליט"א, זה × קרא רבי אמיתי - ר"ת ראש ב× י ישראל, ולא להפכ, רבי - ר"ת רע בעי× י השם. רבי אמיתי, מ× היג אמיתי, מרים את הראש, לא × ותן לתלמידיו לשקוע.

× שיאת ראש
בעבודה יש עליות וירידות, יש מצבי קט× ות מוחין וגדלות מוחין, מצבים שבהם האורות × מצאים בכלים ומצבים שהאורות מסתלקים. משה רב× ו לא רצה לראות את כלל ישראל במצבי קט× ות, אלא במצבי גדלות בלבד. לכן זה × קרא "כי תשא" את ראש ב× י ישראל - שהראש במקום יש × שיאת ראש, יש מצב של גדלות. אפשר ש"× שיאת ראש" מעיד על מצב של גדלות שבו הראש הוא ה× שיא, הוא השולט במערכת. כמו שאמר× ו פעמים רבות, יהודי צריכ להיות מל"כ (ר"ת מח, לב, כבד), ולא להפכ. גם המילה אדון, המ× היג של × תי× יו, מעידה על האופי הרצוי שלו. אדון זה מלשון אד× ים, כמו אדן החלון שעליו × שען כל החלון, כמו אד× י העמודים בבית המקדש שעליהם × שען כל המב× ה. אדון זה לא מי שיושב על הראש של הא× שים, אלא להפכ, הוא זה שעליו × שע× ים, הוא זה שמ× שא את ההמון. זה משה.
לכן דוקא הפרשה של חטא העגל, ה× פילה הכי גדולה של עם ישראל, × קראת פרשתו של משה. מוסיף הרב שיי× ברגר שליט"א, זה לא חכמה להיות מ× היג שמקבל קהילה מושלמת של לומדי תורה, אלא דוקא קהילה כזאת שעושה עגל, ולמרות זאת המ× היג מסוגל להרים את ראשם, זאת הגדולה האמיתית.

משה ו× ח
"מÖ°חÖµ× Ö´י × Ö¸א", יש עוד דבר חשוב בע× יין צמד המילים הללו. בשביל להבין במה מדובר צריכ לחזור אל × ח. המבול × קרא "מי × ח" וזה מתמיה, הלא × ח הוא זה שהציל את כל העולם, בזכותו היתה המשכיות לחיים. למה לקרוא למים המשחיתים על שמו? הסיבה × עוצה בה× הגתו של × ח. × ח לא התפלל על ב× י דורו. הוא לא עשה את המעשה ה× כון כדי להציל את הדור. הקב"ה אמר ל× ח לעשות תיבה יותר ממאה ש× ה לפ× י המבול. לב× ות תיבה בזמן ההוא דוקא על הררי אררט בגיל חמש מאות, מעשים ש× ראים די מוזר. הכל היה כדי לעורר את ב× י דורו לשאול שאלות, אולי יקבלו הרהורי תשובה. אלא שמעשיו של × ח, התיבה, זה לא מספיק, צריכ לעשות משכן.
אומר הרב שיי× ברגר שליט"א, משכן זה מלשון משיכה. הקדושה של המשכן זה מושכ כל אחד פ× ימה, מכ× ס אל תוכו את כולם. כתוב שכל יום יוצאת בת קול מהר חורב ומזהירה על עלבו× ה של תורה. בשביל מה יוצאת בת קול? הבעל שם טוב אומר שאם יש לבן אדם איזה התעוררות לעבודת השם זה מפ× י שעמוק בפ× ים הוא שמע את אותה בת קול. הקדושה הולכת ומכריזה על עצמה. על פי ההלכה, בית הכ× סת צריכ להיות גבוה מכל הבתים, למרות שזה לא תמיד אפשרי. בית הכ× סת עומד ומכריז, ה× ה א× י פה. אומר הרב שיי× ברגר שליט"א, כשיש בית כ× סת בעיר זה מאיר לכל בית ישראל. זה מחמם את הלבבות של הא× שים. אולי, למרבה הפלא, כאן בארץ לא כולם מרגישים את זה, אבל כל יהודי שהיה בטיול בחו"ל, יודע שהמפגש עם בית הכ× סת שם, מעורר התרגשות פ× ימית חזקה, שרוב הא× שים לא מוצאים לה הסבר.
אם × ח היה הופכ את השיטה והיה עושה מהתיבה בית מקדש, משכן. לא הולכ בדרכ של תוכחה, תראו ה× ה א× י בו× ה לי ולמשפחתי תיבה, היזהרו מהמבול, תכי× ו את עצמכם, כי כתוב על רשעים שגם בפתח הגה× ום לא חוזרים בתשובה. לרשעים כאלה, כמו בדורו של × ח, לא תעזור תוכחה. אבל אם יש משכן, כח המשיכה שבו כבר יעבוד על דרכ שמים שוחקים אבן. זה מה שלמד רבי עקיבא וזה מה ש× תן לו את הכח לקום ולהתחיל ללמוד תורה בגיל ארבעים. בכח ההתמדה, המים שהם הדבר הכי רכ שוחק אפילו אב× ים. מים זה תורה שחודרת גם אל מח שהוא כמו סלע. גם הקדושה שיוצאת מבית הכ× סת תחדור אחרי מאה ש× ה אפילו באלה שיש להם לב אבן.
יש סיפור על הרב לופיין זצ"ל שחי בחיפה. במשכ ש× ים, הוא היה יוצא כל שבת מפתח ביתו, עובר ליד הקיוסק הפתוח, ומברכ את בעל הקיוסק בשבת שלום. ש× ים הוא היה × והג ככה. גם כשעבר לגור בדירה אחרת, היה עושה סיבוב במיוחד, רק כדי להמשיכ לברכ את אותו יהודי. בסוף חייו, שבת אחת, פ× ה אליו בעל הקיוסק ואמר לו ככ: לי × מאס, א× י לא יודע איכ לכ לא × מאס, אבל לי × מאס. הוא סגר את הקיוסק, הצטרף אליו לבית הכ× סת, ולימים × עשה בעל תשובה.

התיקון ל× ח
לכן משה אומר, "מÖ°חÖµ× Ö´י", שזה אותיות מי × ח, זהו התיקון למעשיו של × ח. בש× י המקרים היו די× ים גדולים בעולם שאיימו להשמיד את ה× פשות הפועלות. במבול, כל באי העולם ובחטא העגל, עם ישראל. אלא שמשה מתפלל על עם ישראל לפ× י צאת הגזרה ומוכן ששמו ימחה מהתורה למען עם ישראל, ו× ח, רק כאשר יצא מהתיבה, הבין שהיה צריכ להתפלל ורק אז בכה על ב× י דורו.
לכן כשמשה אמר "מח× י × א", הקב"ה אמר לו, אתה לא תהיה כמו × ח, אתה תעשה משכן שיאיר לכל העולם, שיחבר את כל ה× שמות מחדש. אומר הרב שיי× ברגר שליט"א, לכל אדם יש משהו מיוחד שאין לאף אחד, שמהבחי× ה הזו הוא יחיד בדור. כל אחד יש לו אש משלו. כל אחד יש לו את הע× יין המיוחד שלו וצריכ רק להיות בטוח ולדעת כמה שהוא חשוב, כמה שהוא יכול להועיל לעצמו ולכל העולם כולו, כי אין לאף אחד את ה× כס שיש לו. לכן גם לא צריכ לק× א. כפי שדיבר× ו בפרשת "משפטים" על ההבדל בין מודעות של עבד למודעות של בן מלכ, מודעות של ק× אה ומודעות של שפע.
משה רב× ו הוא צדיק הדור שמקים את המב× ה השלם. במשכן כל אחד הביא את החלק שלו, את התרומה שלו ומשה רב× ו חיבר את הכל. החיבור הזה זה הכח של המשכן שעושה שלא יהיה מבול. התיבה מצילה יחידי סגולה מהמבול, לעומת המשכן, שכולם שותפים בו, והוא × ותן כח שלא יהיה מבול בכלל.

× צחיות המ× ורה
הפרשה פותחת, "וÖ°אÖ·תÖ¼Ö¸ה תÖ¼Ö°צÖ·וÖ¼Ö¶ה אÖ¶ת-בÖ¼Ö°× Öµי יÖ´שְׂרÖ¸אÖµל, וÖ°יÖ´קÖ°חוÖ¼ אÖµלÖ¶יכÖ¸ שֶׁמÖ¶ן זÖ·יÖ´ת זÖ¸כÖ° כÖ¼Ö¸תÖ´ית לÖ·מÖ¼Ö¸אוÖ¹ר: לÖ°הÖ·עÖ²לÖ¹ת × Öµר, תÖ¼Ö¸מÖ´יד", מצות הדלקת המ× ורה. המדרש מספר שכאשר ראה אהרון את × שיאי השבטים מקריבים איש איש את קורב× ו בימי ח× וכת המשכן, חלשה דעתו. מיד אמר לו הקב"ה, לגדולה מזו אתה מתוקן. החלק שלכ גדול משלהם כי הקורב× ות × והגים רק כל עוד בית המקדש קיים, אבל ה× רות שאתה תדליק במ× ורה לעולם יאירו. הלשון "לעולם" מעידה על משהו × צחי, גם המילים "להעלות × ר תמיד" מרמזות ל× ו על ע× יין × צחי. יחד עם זאת, ברור שכאשר × חרב בית המקדש, × ג× זה גם המ× ורה יחד עם כל כלי הקודש ו× רותיה חדלו להאיר. אז למה מכוו× ת לשון ה× צחיות, מה בעבודת המ× ורה הוא × צחי ומה זה מגלה ל× ו על העבודה הרוח× ית של× ו?
כבר אמרו חז"ל ש× ר הח× וכה שא× ו מדליקים בכל ש× ה מאז החורבן, הוא כ× גד המ× ורה, ובאמת יש בככ המשכיות לאור המ× ורה, אבל יש כאן רמז למשהו עמוק יותר. כתוב בגמרא, "אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיוון שהסתכל הקב"ה שאי× ו כדאי להשתמש בו רשעים, עמד וג× זו לצדיקים לעתיד לבא" (מסכת חגיגה). זהו האור הג× וז, האור האלוקי שכותב עליו האר"י הקדוש,"בתחילה היה אור אי× סוף פשוט ממלא כל המציאות" (עץ חיים). זהו אי× ו האור שבא מהמאורות ש× בראו רק ביום הרביעי של מעשה בראשית, שכתוב ב× בואה שלעתיד לבא, "לא יהיה לכ עוד השמש לאור יומם ול× וגה הירח לא יאיר לכ והיה לכ אלוקים לאור עולם" (ישעיהו ס) 
האור הזה, האור הג× וז, האור של גמר התיקון, האיר במ× ורה ומאיר ל× ו כל ש× ה ב× רות הח× וכה. כשהתורה והמדרש אמרו שעבודת המ× ורה × צחית, לעולם, הם כיוו× ו אות× ו אל ההב× ה העמוקה שמתוכ האור של המ× ורה מושפע האור הג× וז לכל מי שראוי לו.

מציאות רוח× ית × צחית
המציאות הרוח× ית של הספירות מתבטאת במ× ורה. כתוב, "אל מול פ× י המ× ורה יאירו שבעת ה× רות". פ× י המ× ורה, עצם המ× ורה, מרמז על ספירת הבי× ה שהיא מאירה לשבע הספירות התחתו× ות. ממ× ה מושפע השפע לספירות שתחתיה. כמו כן, ימות השבוע מרומזים במ× ורה. שבת, כמו ספירת הבי× ה, × קראת גם עולם הבא, או מעין עולם הבא, ומהאור של שבת מתמלאים כל ימות השבוע. בדיוק כמו שכוכבי הלכת מקבלים אורם מהשמש. א× ו רואים שההארה של המ× ורה, הארת האור הג× וז, האור המחייה את הכל, היא × צחית. היא חייבת להיות × צחית כי בלעדיה אין חיות לשום × ברא.

פה אל פה
חז"ל אמרו שאין מוקדם ומאוחר בתורה. בזכות הביטול של משה בפרשת "כי תשא", זכה משה בפרשה הזאת להגיע לביטול המוחלט, עד ש× אמר עליו, "פÖ¼Ö¶ה אÖ¶ל-פÖ¼Ö¶ה אÖ²דÖ·בÖ¼Ö¶ר-בÖ¼וÖ¹" (במדבר י"ב ח). אומר הרב שיי× ברגר שליט"א, במילים "וÖ°אÖ·תÖ¼Ö¸ה תÖ¼Ö°צÖ·וÖ¼Ö¶ה", הקב"ה מחבר את משה אליו. אתה תהיה כמו× י, כמו שא× י מצווה, ככה אתה תצווה. באותו אופן ש× אמר לאברהם, "וÖ¶הÖ°יÖµה, בÖ¼Ö°רÖ¸כÖ¸ה" (בראשית י"ב ב). אברהם היה הראשון שהתחבר לקב"ה בצורה כזאת שהוא × היה המברכ. בפתיחת הפרשה לא כתוב, "וידבר השם אל משה" או "ויאמר השם אל משה", ולא מוזכר שם משה, מפ× י שכביכול, משה מתחבר אל השם לגמרי. הפרשה הזאת היא מקום של דבקות גדולה מאוד. כל ישותו של משה × מחית והוא הופכ לאחד עם המשפיע. ע"י ע× וות× ותו, ע"י מסירות ה× פש שלו למען עם ישראל, השיפלות שהגיע אליה, משה רב× ו מת× שא והופכ להיות פה אחד עם הקב"ה.

החיבור הטוב ביותר
הדרכ להגיע אל מדרגת ה"מח× י × א" של משה, מדרגת הביטול שמאפשרת את גילוי האור, היא על ידי הכתישה. מה זאת אומרת? ישראל משולים לזית, כמו שכתוב, "זÖ·יÖ´ת רÖ·עÖ²× Ö¸ן יÖ°פÖµה פÖ°רÖ´י-תÖ¹אÖ·ר, קÖ¸רÖ¸א אלוקים שְׁמÖµכÖ°"(ירמיהו י"א ט"ז). אומר ה"× תיבות שלום", "זית הוא הפרי היחיד שמלבד עצם מציאות הפרי, יש בו כח × עלם, שאחר שכותשים וחובטים אותו... מתגלה בו כח חדש כח האור המאיר העצור בתוכו, שבכוחו להעלות × ר עד שתהא שלהבת עולה מאליה. ע× יין זה אין בשום פרי אחר" (× "ש, תצוה). ככה גם היהודי, יש בו חלק × עלם, חלק אלוק ממעל, וככל שחובטים וכותשים אותו ככ עולה ומאיר בו אותו חלק, מאירה בו ה× שמה באור × צחיותה. הכתישה והחיבוט גורמים לביטוש החלק החיצו× י הגשמי של היהודי ולביטולו אל האור.
לכן אהרון הכהן הוא מעלה את ה× רות, אבל השמן זית כתית שמוציאים את הלב של הזית, ככה כותשים את הלב של היהודי שיאיר מסוף העולם ועד סופו. זה מהכח של משה רב× ו, להוציא יקר מזולל, להוציא × שמות יקרות מתוכ כל הערבוביה והא× דרלמוסיה שיש בעולם.

לימוד אישי
יש× ה שותפות בי× י× ו לבין הקב"ה. כמו ש× אמר בישעיהו, "...וÖ°לÖµאמÖ¹ר לÖ°צÖ´יÖ¼וÖ¹ן עÖ·מÖ¼Ö´י-אÖ¸תÖ¼Ö¸ה" (ישעיהו × "א ט"ז), ואמרו חז"ל, אל תקרא עמי, אלא עימי, עימי אתם בשותפות. זאת התכלית, שהאדם יהיה שותף במעשה הבריאה. בשביל להגיע לשותפות המלאה צריכ ביטול מוחלט ובשביל זה צריכ × יקיון וטוהר פ× ימי שאין כמוהו. הדבר שמפריד אות× ו מן האור אלה החטאים של× ו. בשורשם של החטאים עומדת החשיבה האגואיסטית. אולם, יחד עם משה בפרשה הזאת, יש ל× ו את ההזדמ× ות לבטל את עצמ× ו בפ× י הבורא. לא להמתין עד שתבוא הכתישה מבחוץ, אלא ליזום התעוררות והשתדלות פ× ימית לשי× וי הטבע של× ו מקבלה עצמית להשפעה ו× תי× ה אי× סופית. אמרו חז"ל, "כל העומד לשרוף × מי כשרוף" (מסכת מ× חות), כשבן אדם מקבל על עצמו בתחילת תפילת שחרית, באמת ובתמים, אהבת הבריות כולן, מקבל על עצמו קיום מצות "ואהבת לרעכ כמוכ", באותה עת הוא × קי ויכול להתחבר אל ההארה של שחרית. באותו אופן, אם × קבל על עצמ× ו בפרשה הזאת ל× הוג כמשה, לבטל את עצמ× ו למען כלל ישראל, × זכה בשבת הזאת להארה של המ× ורה, להארת האור הג× וז ב× שמותי× ו.
בכל אחד מעם ישראל קיים × יצוץ של משה רב× ו, ולפי הרמב"ם, כל אחד מאת× ו יכול להגיע למדרגת משה. העבודה חייבת להיעשות בביטול עצמי, ביטול הרצו× ות שלי לרצון האחד וע× ווה אי× סופית. אז גם הה× הגה הפ× ימית של× ו תו× הג ע"י אותו × יצוץ משה, אותה מ× היגות של אור.

השעור מוקדש לרפואת ד× ה בת רותי, איילין שילה בת מרגרט, רחל בת × סריה, רות רבקה בת צביה

בתוכ שאר חולי עמו ישראל

השעור מוקדש לעילוי × שמת × סריה בת יעקב ז"ל, גילה בת רחל ז"ל ת.× .צ.ב.ה